ETM Learn · 07 / 08
מפרידים בין קליפינג, הגבר משתנה, שיא דגימות, שיא משוחזר ועוצמה נתפסת.
אחרי קומפרסיה, נבחן ריסון שיאים ביחס לתקרה. לימיטר משנה בדרך כלל הגבר לאורך הזמן. קליפר מגביל את ערכי המשרעת עצמם. שניהם עשויים לשנות צליל, ולכן מקשיבים למחיר ולא רק מסתכלים במד.
אודיו דיגיטלי הוא רצף דגימות: ערכים ברגעי זמן נפרדים. שיא הדגימות הוא הערך המוחלט הגדול ביותר בהן. הגל המשוחזר עשוי להגיע לשיא בין הדגימות; אומד אותו. התחילו במצב הלימיטר התקין והעלו Drive בהדרגה. אחר כך חקרו Lookahead, שמשהה אודיו ביחס לגלאי.
מונחים המסומנים בקו מנוקד מציעים פירוש בריחוף, במיקוד מקלדת או בנגיעה. לחיצה מקבעת את הפירוש; Escape או לחיצה מחוץ לו סוגרים אותו. כל ההגדרות זמינות גם כאן.
אומדן השיא של הגל המשוחזר, כולל בין דגימות. דיוק האומדן תלוי בשיטת השחזור; המד הלימודי אינו מד מוסמך.
יחס שיא ל־RMS באותו חלון מדידה. מתאר את היחס בין השיא לערך האפקטיבי, ולא את העוצמה הנתפסת לבדה.
יחידות למדידת Loudness ביחס למלוא הסקאלה באמצעות שקלול וצבירה בזמן. יש לציין אם המדידה רגעית, קצרת טווח או משולבת.
בחרו Limiter והגרעין התקין. העלו Drive בהדרגה והשוו צורת גל, הפחתת הגבר וספקטרום.
נחשו מה יקרה → שנו בקרה אחת → השוו → הסבירו את התוצאה.
המצבים הפגומים בכוונה מפרים תנאים במימוש הזה. הם אינם טענה על כל הלימיטרים. קריאות שיא משוחזר ועוצמה כאן הן אומדנים.
יותר Lookahead מאפשר להנחית לפני השיא המושהה, אך משנה סביבה ארוכה יותר ועולה בהשהיה. זו הנחתה מקדימה, לא Pre-ringing של מסנן.
בחרו 0.25 × fs ופאזה 45°. הסינוס המשוחזר יכול לעבור את הדגימה הגבוהה ביותר. זהו שחזור סינוס אידאלי; מסננים בפועל וקידוד מאבד מידע עשויים לשנות את התוצאה.
האם שיא דגימות מתחת ל־0 dBFS מבטיח שיא משוחזר מתחתיו?
נקודות הקיצון של גל מוגבל סרט אינן חייבות ליפול ברגעי הדגימה.גרעין החלקה לא שלילי, מנורמל ומוגבל לחלון מתאים יכול לשמר תקרה במבנה המינימום הנע הזה. אלו תנאים מספיקים בתכנון המסוים, ולא תנאים הכרחיים לכל לימיטר. IIR אינו בהכרח תנודתי, אך החלקה ללא אילוץ בטיחות מתאים עלולה להחמיץ שיא.
מד השיא משתמש ב־Windowed-sinc סופי ב־8× ובהמשך מחזורי. הוא אינו מד מוסמך לפי BS.1770: סינון סופי ורזולוציית זמן מגבילים דיוק. אומדן Loudness משתמש ב־K-weighting במונו ובבלוקים מסוננים של 400 ms; אורך הלולאה ומצב ההתחלה משפיעים עליו. זו אינה מדידת תוכנית סטריאו מלאה.
בדציבלים הוא 20 log₁₀(peak/RMS), עם הגדרת שיא וחלון עקביים. PLR הוא dBTP פחות משולב — מדד אחר. נרמול תלוי בשירות, במצב ובהתקן. אין יעד סטרימינג או תקרה אוניברסליים; יש לבדוק מפרט מסירה עדכני ולהקשיב לתוצאות העיבוד.
CF = 20 log₁₀(peak / RMS)
מחלקים את משרעת השיא ב־RMS של אותו מקטע וממירים לדציבלים. לסינוס יציב היחס הוא שורש 2, כלומר כ־3.01 dB. עבור שקט מוחלט היחס אינו מוגדר.
PLR = peak[dBTP] − loudness[LUFS integrated]
מחסרים את ה־LUFS המשולב מקריאת השיא ב־dBTP. לדוגמה: שיא −1 ו־Loudness של −13 נותנים 12 dB. זה מדד אחר מ־Crest factor משום ש־LUFS אינו RMS פשוט.
לפני ההגברה, הדגימה הגדולה ביותר היא 1/√2 ממשרעת הסינוס.
ההגברה היא √2, ולכן השיא המשוחזר הוא √2 ו־20 log₁₀(√2) = 3.0103 dB. זה חישוב לסינוס מוגבל סרט אידאלי, ולא חסם אוניברסלי לחריגה בין דגימות במוזיקה.
חסרו את רמת ה־RMS מרמת השיא, עם ייחוסי משרעת עקביים.
−1 − (−13) = 12 dB, כלומר יחס שיא/RMS של 10^(12/20) ≈ 3.981. החלפת RMS ב־LUFS משולב יוצרת מדד אחר, PLR; אי אפשר לבצע אותה רק בהחלפת הכותרת.
מקור להעמקה: ITU-R BS.1770